שבו נ' ורד בר לגינון ופיתוח בע"מ 7 אוקטובר 2010

פסק דין

הרקע וטענות התובע, בתמצית

1.הנתבעת זכתה במכרז של עיריית ת"א לביצוע עבודות פיתוח בגן העצמאות בתל אביב. לצורך ביצוע עבודות הפיתוח התקשרה הנתבעת עם מספר קבלני משנה, והתובע בתוכם. התובע היה קבלן משנה של הנתבעת, לביצוע עבודות גינון, השקיה ופיתוח. ההסכם בין התובע והנתבעת נחתם ביום 28/4/08. נקבע בהסכם כי התובע יבצע את העבודות כמפורט בכתב הכמויות הנספח להסכם. נקבע כי התובע יתחיל בביצוע העבודות ביום 29/4/08 ויסיים אותן עד 30/7/08. כמו כן נקבע בהסכם כי בסוף כל חודש יגיש התובע לנתבעת חשבון לגבי העבודות שבוצעו באותו חודש; החשבון יועבר ע"י הנתבעת אל עיריית ת"א לאישור ולתשלום; והנתבעת תשלם לתובע בתוך 3 ימים מיום שקיבלה היא את התשלום מהעירייה. וכן: "היה ויאושר חשבון חלקי, יועבר לקבלן הסך המגיע לו בהתאם לחשבון החלקי שאושר ושולם ע"י העירייה".

2.בפועל, החל התובע בביצוע העבודות ביום 11/5/08, וביצע לטענתו פירוק מאות מטרים של אבני שפה, חפירה של תעלה באורך כמה מאות מטרים והטמנת צנרת השקיה בתוכה, ועוד, הכל כפי שיפורט להלן. לטענת התובע, נציגי הנתבעת סירבו לקבל את החשבון נ/2 שהתובע הגיש להם. התובע החליט אפוא להפסיק את העבודה על מנת להקטין את נזקיו, מה גם שנודע לו, כי במקום כל קבלני המשנה שעבדו באתר עבור הנתבעת, הכניסה הנתבעת לאתר, ביום 22/5/08, קבלן משנה גדול בשם סקחפי, מיפו, שהחל לבצע את כל הפרוייקט בכל האתר לבדו.

התובע הפסיק אפוא את העבודה ועזב את האתר, בסוף חודש מאי 2008. לאחר מכן ערך התובע חשבון מסודר ומודפס (במקום החשבון בכתב יד, נ/2) והגישו לנתבעת. בפועל, התובע לא קיבל כל תשלום שהוא מאת הנתבעת.

הסכום הכולל המגיע לתובע לטענתו לפי כתב התביעה ולפי החשבון נ/2 הוא 208,958₪, וזה סכום התביעה.

טענות הנתבעת, בתמצית

3.הנתבעת טוענת כי התובע לא עמד בהתחייבויותיו לפי ההסכם. את מרבית העבודות אשר התחייב לבצע, לא ביצע כלל, ואת אלה שביצע, לא ביצע באיכות לה התחייב ובמועדים עליהם התחייב, ולבסוף הכניסה הנתבעת קבלן משנה אחר על מנת שיבצע את העבודות שהתובע התחייב לבצען. לטענתה, הסכום המגיע לתובע עבור העבודות שביצע הוא 805₪, ומסכום זה יש לטענתה להפחית סך של 69,250₪, בגין אספקת מחפרונים וצנורות ע"י ועל חשבון הנתבעת, בעוד שלפי ההסכם אלה הן עלויות שהיה על התובע לשאת בהן.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי, בהתאם להוראות ההסכם, מוטל עליה לשלם לתובע את חשבונותיו, רק לאחר אישורם ותשלומם בפועל ע"י העירייה לנתבעת. לטענתה, במועד הגשת התביעה, הסכום הכולל שהעירייה שילמה לנתבעת בפועל, בגין עבודותיו של התובע, הסתכם בסך של 44,758₪ בלבד.

לאחר הגשת התביעה הגישה הנתבעת לעירייה מספר פעמים חשבון, ובסופו של יום אישרה העירייה לנתבעת, במרץ 2009, חשבון סופי בסך 1,256,333₪, וסכום זה שולם ע"י העירייה לנתבעת ביום 14/6/09. לפי חישוב הנתבעת, הסך הכולל שהעירייה אישרה ושילמה לנתבעת, בגין עבודות התובע, הוא 84,291₪, ובניכוי עמלת הנתבעת, זכאי התובע, לפי זה, לתשלום של לכל היותר 60,599₪, וזאת בניכוי הסכום של 69,250₪ המשקף עלויות שהיה על התובע לשאת בהן, ובפועל נשאה בהן הנתבעת.

4.יש לציין כאן כי לא רק הנתבעת לא היתה (לטענתה) שבעת רצון מעבודתו של התובע. גם העירייה לא היתה שבעת רצון מעבודתה ותיפקודה של הנתבעת. לפיכך, מי שהיה מנהל הפרוייקט מטעם הנתבעת, מר אליאסף, הוחלף – לדרישת העירייה – בסוף חודש מאי 2008, במנהל אחר. ביום 10/7/08 הודיעה הנתבעת לעירייה כי בכוונתה להפסיק את עבודתה באתר, וביום 21/7/08 הוציאה העירייה לנתבעת "הודעה על הפסקת עבודה", בתוקף מיום 22/7/08, וזאת עקב הפרת החוזה ע"י הנתבעת, הכל כמפורט באותו מכתב.

5.המחלוקות העיקריות בין הצדדים הן (א) מהן העבודות שבוצעו ע"י התובע (ב) מהם הסכומים המגיעים לתובע בגין העבודות הללו (ג) האם מסכומים אלה יש לנכות או להפחית עלויות אשר הנתבעת נשאה בהן במקום התובע.

העבודות שבוצעו, והסכומים המגיעים בגינן

פירוק אבני שפה

6.התובע טוען כי ביצע פירוק של אבני שפה, בחלק הדרום מזרחי של האתר, לאורך של 800 מטר. בכתב הכמויות זהו סעיף 42.01.0060. בחשבון הראשון שהנתבעת הגישה לעירייה בגין סעיף זה, היא ציינה 1,061 מטר. העירייה אישרה 982 מטר. בחשבון הסופי של הנתבעת לעירייה, העירייה אישרה בסעיף זה 1,206 מטר. המחלוקת היא בשאלה כמה מטרים אורך אבני שפה פירק התובע. התובע טוען כי פירק 800 מטר, והנתבעת טוענת כי התובע ביצע לא יותר מ- 100 מטר. מי שביצע את העבודה ואת המדידה הוא בנו של התובע, שי שבו. שי שבו הצהיר והעיד כי את כל המידות המופיעות בחשבון, הוא מדד בעזרת גלגלת מיוחדת המיועדת לכך (סע' 24 לתצהירו, וכן פרו' עמ' 16 ש' 7 – 10). לטענתו, המידה היא 800 מטר, והוא גם סימן על המפה בטוש שחור עבה את התוואי של פירוק אבני שפה שבוצע על ידו. ואילו מטעם הנתבעת, צירף מר אליאסף לתצהירו מפה של האתר שנערכה ע"י מודד מוסמך (סע' 58 לתצהירו), ועליה סימן בצבע צהוב את העבודה שביצע שי שבו. לטענתו, סה"כ פירוק אבני שפה שבוצע על ידו אינו עולה על 100 מטרים (פרו' עמ' 43 ש' 2 – 12).

7.באשר למפה שהוגשה ע"י התובע (תכנית השקיה כללית, מתאריך 25/10/07, בקנה מידה 1:500), ועליה סימן שי שבו בטוש שחור את כל התוואי של פירוק אבני שפה שבוצע על ידו, בדקתי ומצאתי כי התוואי המסומן במפה בטוש שחור, אורכו 78.50ס"מ, ומכאן (לפי קנה מידה 1:500) שלפי סימונו שלו, אורך התוואי הוא 392.50מ' (ולא 800מ').

אך גם לגבי מידה זו, מוטל על התובע הנטל להוכיח, והתובע לא הציג כל ראיה ולא העלה כל טיעון שיש בו כדי לשכנע שאכן ביצע 800מ', או 392מ', ולא 100מ' כטענת הנתבעת. אין די בעדותו של שי שבו, וגם לא במפה שהגיש, ואשר איננה תומכת בטענתו. נוכח טענת הנתבעת (שנטענה עוד בשלב הבר"ל) כי התובע ביצע פירוק אבני שפה באורך 100מ' בלבד, מוטל היה על התובע לא רק לטעון, אלא גם להוכיח, כי ביצע 800מ' כטענתו. התובע כשל בהוכחת טענתו זו.

8.לפיכך אין מנוס אלא לקבוע כי התובע ביצע פירוק אבני שפה באורך של 100מ' בלבד, ועל כן הסכום המגיע לו בגין סעיף זה הוא 1,077₪, ובניכוי 25.25% כאמור בסעיף 22 לחוזה – סך של 805₪.

חישוף שטח והכשרתו

9.התובע טוען כי ביצע, באמצעות קבלן המשנה ראכז חאג' יחיא (שנתן אף הוא תצהיר, ונחקר עליו בביהמ"ש), עבודה של דילול שיחים, חישוף השטח מעשבייה וניקוי הקרקע, עד שהביא את השטח למצב של הכנה לשתילה. את ההוראות המפורטות מה לחשוף, מה לדלל, ומה לסלק קיבל חאג' יחיא לפי עדותו ממנהל העבודה של הנתבעת, וביצע את העבודה בדיוק לפי הנחיותיו של אותו מנהל עבודה. השטח שבו בוצעה עבודת החישוף הוא 17 דונם, כפי שסומן במפה בטוש בצבע ורוד. הסעיף בכתב הכמויות הנספח לחוזה הוא סעיף 41.02.0010.